אחרי שדיברתי עם מספר אנשים שחיים באורח חיים זה ושמעתי הרצאות על הנושא השתכנעתי בקיום של חיים ללא צריכת אנרגיה מאוכל. ב- 18/9 קפצתי למים והתחלתי בצום יבש (בלי מים ואוכל), הצום נמשך 60 שעות ונפסק בגלל הבנה שיש לי צורך לחקור עוד על הנושא. במהלך הצום הרגשתי בעיקר געגוע למים, אבל לא היו קשיים פיזיים רציניים או חוסר באנרגיה, הרעב בא והלך.

אחרי הצום חזרתי לשתות ולאכול בהדרגתיות כדי לא להכביד על הגוף. בעזרת ההבנה החדשה שיש לי אנרגיה ויכולת לתפקד גם ללא האוכל, חזרתי לאכול בהדרגה ומודעות למה שאני אוכל ולכמות. ממצב בו צרכתי כמות אוכל מופרזת ביחס למה שהגוף שלי ביקש, ולאחר “רדיפה” אחרי ערכי מזון מסויימים ובעיקר חלבונים כדי לחזק את השרירים, עברתי למצב בו כאשר נוצרת אצלי התעניינות באוכל, אני עוצר וחושב מזה התחושה הזאת ולמה היא מגיעה, ברוב הפעמים הרעב עבר. בתקופה זו אכלתי בעיקר דברים פשוטים וטבעיים, גרנולה פירות וירקות.

אחרי הפסקת הצום החלטתי ללמוד על הנושא יותר והתחלתי לקרוא ספרים עליו, הקשבתי כל יום מספר שעות להרצאות מיוגים, מדענים, הרצאות טד, פיזיקאים, אנשי רוח וכדומה, ולתרגל מדיטציה ויוגה באופן יומיומי.

 באוקטובר 2022 בטיול סולו של שבועיים בסיני, בדקתי על עצמי את כוחם של הרבה מהדברים שקראתי עליהם ונוכחתי לראות שהם עבדו בצורה יפה. בין הדברים, היכולת של הגוף לתפקד בשמש ובפעילות ספורטיבית שעות רבות ביום, עם כמות מצומצמת של אוכל ומים, והיכולת של הגוף לרפא את עצמו בעזרת המחשבה והיכולת של האינטואיציה להוביל את פעולותי.

הידע שצברתי והנסיון העצמי עזרו לי להבין את היכולות האישיות שלי (ושל כל בנאדם אם יבחר ללמוד אותן), מה שנתן לביטחון העצמי שלי (הידיעה שאני אסתדר בכל מצב) ולחוללות העצמית להתגבר בצורה משמעותית. עד התקופה הזאת, הבטחון העצמי ובחירות היו מושפעים רבות מהדעות והביקורות של הסביבה, אבל עכשיו הביטחון התייצב. 

ב- 29/10/2022 התחלתי צום יבש מחדש

60 שעות לתוך הצום- הצום מרגיש קל יותר מבפעם הקודמת, הרעב בא והולך אבל אני לא מייחס לו חשיבות רבה ומאמין שביממה הבאה הוא יעלם לגמרי, הגעגוע למים שהיה בפעם הקודמת נראה גם הוא קל הפעם, מאתמול אני מכין את המים המזוקקים לשתייה בסוף הצום היבש שיגמר לאחר 4 ימים מלאים ולא הרגשתי רצון לשתות אותם. 

יום שלישי לצום, כמו שקראתי אני גם נוכח לראות על עצמי שהיום הגוף חלש יותר וישנם כאבי ראש הולכים וחוזרים, הרעב עדיין קיים אבל סביל כמו ביתר הימים. עוד קצת יותר מיממה אזכה לשתות את המים שמונחים כרגע בשמש, בבקבוק זכוכית עם קריסטלים וסופגים אנרגיות טובות מהסביבה. 

יום רביעי לצום-  כשהתעוררתי היום בבוקר הייתי אנרגטי, החולשות עברו ויש הרגשה שאפשר לעבור עוד זמן רב בלי מים. ההתרגשות לקראת השתייה נחלשה. קצת לפני 16:00 הלכתי לשבת מול הים ושתיתי בפעם הראשונה, מאז לאט לאט אני שותה יותר מים לפי מה שהגוף מרשה. אחרי תקופה ללא מים הגרון נותן להכניס רק מעט כל פעם, יותר מזה גורם לאי נוחות. 

יום שישי לצום – פעם ראשונה שעשיתי אימון מאז תחילת הצום, אני שם לב שלגוף לוקח יותר זמן להתאושש כחלק מהחלפת מקור האנרגיה ושיש סחרחורת אם אני קם מהר, מעבר לזה יש מספיק אנרגיה כדי לעשות פעילות גופנית בהדרגה.

7 ימים מתחיל הצום – היום היה קצת חוסר באנרגיה וחולשה, שתיתי שייק שמורכב מקצת פחות מבננה אחת והיתר מים, זה גרם לזרמים בכל הגוף והאנרגיה חזרה תוך רגע. 

כשבועיים מאז תחילת הצום- החולשות והסחרחורות עברו, במהלך היום יום אני מרגיש אנרגטי ועושה כל יום אימון כח, מדיטציה, יוגה ולפעמים גם ספורט הנאה נוסף כמו קארבר. היום גלשתי רוח בפעם הראשונה מאז הפסקת האוכל, הרגשתי קצת עייפות אנרגטית תוך כדי, הגלישה צורכת מהגוף יותר מאשר האימונים הרגילים, אבל לא הייתה בעיה משמעותית. 

ההרגלים משתנים מיום ליום, ככל שאני נכנס עמוק יותר לתהליך יש ירידה בצרכים שהייתי רגיל אליהם כמו טלוויזיה, משחקים בטלפון וכדומה.. נראה שההתעסקות בדברים שטחיים לא מביאה סיפוק ואפילו לא עוזרת להעביר את הזמן. התחלתי לקרוא ולכתוב יותר ויותר ובאופן כללי להקדיש יותר זמן לפיתוח עצמי. 

במהלך החיים כאשר הייתי מתאמן, גולש ועושה פעילויות רבות הייתה בהן הרבה מטרתיות, להצליח, להוכיח, להגיע לתוצאה מסויימת. היום כשאני מתאמן, בפעם הראשונה בחיים אני מתאמן לשם האימון עצמו, התנועות נהיו אטיות ונכונות והריכוז מוגבר. אני שם לב שככל שעוברים הימים אני נרדם יותר ויותר מאוחר בלילה, פשוט לא עייף מספיק כדי להירדם, אני תוהה עם זה בעקבות השיינוים בגוף ושמכיוון שהוא לא צריך לעכל ולנקות את עצמו כמו בעבר ולכן פשוט נוצרת פחות עייפות (כמו שאמור לקרות). 

מבחינת המשקל כמובן שירדתי משמעותית במשקל, הגוף הוריד כמעט את כל השומן שלו ואולי גם קצת שריר (קשה לי להגיד), אבל זה בסדר וידוע כחלק מההסתגלות לתהליך.

3 שבועות אחרי תחילת הצום-  עשיתי בדיקות דם שיצאו תקינות והרגשתי שהגוף והמוח נקיים בצורה מיטבית, בשלב זה חזרתי לאכול לאט לאט. מאז אני יכול לשים לב לצורה השונה שבה הגוף מקבל ומגיב לכל מאכל, מאכלים טבעיים בכמות נמוכה משתלבים בגוף בצורה שלא מכבידה עלי ואפילו מוסיפה קצת אנרגיה, לעומת זאת אוכל כבד או מעובד מרגיש זר ויוצר תחושה של כבדות. אני לומד כל הזמן מהי הדרך שבה הכי טוב לי להתנהל עם הגוף ועובר בין זמנים של אכילה לזמנים של צום לפי ההרגשה והצורך. בדרך כלל אחרי אכילה של 2-3 ארוחות במשך של יומיים אני מרגיש צורך לנקות את הגוף מספר ימים.

במהלך ניקוי מעיים שביצעתי הרגשתי שמשהו נסדק ונשבר בתוך הראש, זה עשה רעש והיה לא ברור, אבל במקום להרגיש כאב, באותו הרגע הרגשתי שחרור וזרימה נקייה יותר של האנרגיה במוח. אחרי שלמדתי על הנושא הבנתי שבאותו רגע נשברה הקליפה שגודלת על בלוטת האצטרובל כתוצאה מהתנוונותה. מאותו רגע הוסר ערפל שלא ידעתי שהיה לי בראש.

הקשיים העיקריים בתהליך:

• הפן החברתי- הנושא מעלה אצל אנשים מסביב הרבה התעניינות ושאלות, ובגלל שהנושא עמוק ומסובך וכל פיסת מידע צריכה הבנה של משהו אחר לפניה, גם לא קל להסביר אותו. כדי להבין איך צריכת הפראנה עובדת בצורה שמספקת את רוב האנשים יש להקשיב לנושא לא מעט זמן, אך לרבים יש שאלות נוספות שעולות תוך כדי, מה שעוצר את השיחה, משנה את הנושא, ולא נותן להם אפשרות להבין את השאלה הקודמת ששאלו. ישנם לא מעט אנשים שאיתם השיחה זורמת בצורה חלקה ונעימה, בדרך כלל השיחה נעצרת באחד הנושאים המסובכים יותר ואז מי שמעוניין מוזמן לקרוא על הנושא יותר לעומק. אבל במקרים מסויימים הם לא מבינים או לא מקבלים את התשובות שהם רוצים ואז נתקעים בתוך לופ אינסופי של שאלות. אני ממליץ למי שעושה תהליך כזה לקחת את המרחק שהוא צריך מסביבה שמעיקה עליו, זה לוקח הרבה אנרגיות ומקשה להישאר בויברציה גבוהה.
• אוכל וריח- מכיוון שאני נמצא בבית עם המשפחה ובנוסף מבלה את רוב היום בתרגולים בבית ובגינה, אני נוכח בצורה בלתי פוסקת לבישולים, ריחות ומראה של אוכל. בתקופה של החודשים האחרונים היה בלתי אפשרי לא לשים לב איך החושים משפיעים עלי בכל הנוגע לתאוות. חוש הריח משחק תפקיד הרבה יותר משמעותי ברצון שלי לאכול מאשר לראות אוכל, לגעת בו, או אפילו לאכול אותו. אחרי הצום הקודם אני זוכר את ההתאכזבות כאשר מאכל מסויים שפינטזתי עליו לא השתווה בטעמו לריח שאותו הפיק. 

אני מאמין שהאופן האידיאלי לעבור תהליך שכזה בצורה מכילה ותומכת הוא במקום מבודד עם קבוצת אנשים שעוברת את אותו התהליך.
הדרך שלי הובילה אותי (מסיבות לא מפורטות) לעשות את התהליך לבד, בלי הדרכה, בסביבת החיים הרגילה, כמובן שזה מעלה קשיים רבים ואולי אפילו מיותרים (הרי יכלתי לנסוע לאנשהו ולחזור אחרי תקופה עם העובדה שלא אכלתי כבר תקופה ואז מהתהליך היו יורדים קשיים, וכשאנשים היו מעלים חששות, ספקות, ביקורת וכו’..  היה ניתן לראות שהקשיים כבר מאחוריי), אבל לעבור את התהליך בצורה הזו ולהתגבר על הקשיים חיזקה אותי.