יוגה - משמעות, היסטוריה ופרקטיקה

התקופה הוודית (1500-500 לפנה”ס)

היסטוריה של היוגה מתפרשת על פני אלפי שנים, ועוברת דרך תקופות רבות שהתפתחו בהדרגה והתאימו את עצמן לצרכים המשתנים של האדם והחברה. התהליך החל בציוויליזציית עמק ההינדוס, שנחשבת לאחת הציוויליזציות הראשונות והגדולות בעולם, שם נמצאו עדויות לפעילות יוגית כבר לפני כ-5,000 שנה. תחריטים, אומנות, ופסלים מעידים על קיומם של יוגים שישבו במדיטציה וביצעו מודרות, דבר המראה על תחילת דרכה של היוגה כפרקטיקה רוחנית מוקדמת. אפשר למצוא מאותה תקופה גם פסלים של יוגיניות מה שמראה על כך שגם נשים תרגלו את היוגה. המבנים שלהם כללו מערכות ביוב מתוחכמות שהתווה את הדרך ליצירת מערכות ביוב בתקופות מודרניות יותר והיו להם מרחבים גדולים לבריכות והיטהרות מה שמראה על כך שהייתה חשיבות גדולה גם לנקיון פנימי וחיצוני בתרבות. תרבות עמק ההינדוס הייתה תרבות שדגלה באי אלימות ודרכי שלום ונועם.

בתקופה הוודית החלו להתגבש יסודות היוגה כפי שאנו מכירים אותם כיום. הוודות, שהן הכתבים העתיקים ביותר, נכתבו במהלך תקופה זו והיוו את הבסיס למסורות הפילוסופיות והדתיות של היוגה. ארבע הוודות המרכזיות הן:

• ריג ודה (הערצת הידע): הודה העתיקה ביותר וגם הכי מוערכת. אוסף של מזמורים ותפילות המוקדשים לאלים הוודיים. ריג ודה מתאר את הבריאה כמקריב את עצמו כדי ליצור את העולם, ומתאר את הקשר בין האדם לאלוהות באמצעות טקסים. הפורושה מקריבה את עצמה למען הבריאה באותה צורה האדם נותן את הזרע כדי ליצור חיים. בטקסים מקריבים משהו מעצמנו לתוך האש שמכלה אותו לאנרגיה גולמית ויוצרת.
• יאג’ור ודה (הערצת ידע או ידע ההקרבה): מתמקדת בטקסי הקרבה ובידע ההקרבה, שם האדם מקריב את עצמו עבור יצירת אנרגיה וזרימה רוחנית.
• סאמא ודה (ספר השירים): ידועה כספר השירים, סאמא ודה מכילה מזמורים המוקדשים לאלים ומבצעים בטקסים דתיים.
• אטהארה ודה (ידע כהן האש): מתמקדת במיסטיקה, כישוף וידע כהן האש.

הוודות חולקו לשני חלקים עיקריים: בראמהאנים (המתארים את הטקסים והתודעה האינסופית) ואופנישאדות (המכונות גם ודנטות, המתארות את הפילוסופיה העמוקה של היוגה ומערכת האמונות שמאחוריה). בתקופה זו הונחו היסודות לתורות הפילוסופיות של סנקיה, יוגה וטנטרה, שהשפיעו רבות על עיצוב מסורות היוגה.

2  פילוסופיית עיקריות : הסאנקיה והודנטה

הסאנקיה היא אחת מהפילוסופיות העתיקות בהודו ומספקת את הבסיס לתיאוריית היוגה. לפי הסאנקיה, כל חי מורכב משני חלקים:

1. פראקריטי: הבסיס החומרי של הטבע, המורכב משלוש גונות:
   • סטווה: טוהר ואור (לבן).
   • ראג’אס: פעילות ואנרגיה (אדום).
   • טאמאס: כבדות, סטטיות ואפלה (שחור).
2. פורושה: התודעה הטהורה והנצחית, שהיא נפרדת מהפראקריטי.

סאנקיה היא אחת משש האסכולות הפילוסופיות המרכזיות בהינדואיזם, והיא מתארת את היקום כמורכב מ-24 אלמנטים בסיסיים. האלמנטים כוללים את החומר הגשמי (פראקריטי) והמודעות הטהורה (פורושה). על פי הסאנקיה, היקום מתפתח כתוצאה מאינטראקציה בין הפראקריטי והפורושה. הפראקריטי היא החומר הקדמון שממנו נובעים כל האובייקטים והתופעות, ואילו הפורושה הוא העיקרון הרוחני, המודעות הלא-מותנית, הצופה על הבריאה אך לא משתתף בה. ההתפתחות של היקום מתרחשת כאשר הפורושה מזהה את עצמו בטעות עם הפראקריטי, מה שמוביל ליצירת האגו, החושים, ותפקודי המחשבה השונים, עד להופעת היקום המוכר לנו.

ודנטה, לעומת זאת, מציגה גישה אחדותית שמתארת את המציאות כיחידה אחת, שבה כל מה שקיים הוא ביטוי של הברהמן, המציאות האולטימטיבית. לפי ודנטה, הברהמן הוא המקור לכל הקיים, וכל התופעות הן התגלמות של המציאות האחת הזאת. האטמן, הנשמה האישית של כל יצור חי, נתפסת כלא נפרדת מהברהמן אלא כחלק ממנו. המטרה העליונה ביוגה ובתורה זו היא ההכרה באחדות זו, שבה הפרט מזהה את עצמו לא כישות נפרדת אלא כחלק בלתי נפרד מהברהמן, וכך משיג שחרור (מוקשה) מהמעגל של לידה מחדש וסבל.

יוגה במצרים העתיקה

מצרים העתיקה נקראה כם וכשחוזרים לסיפורים שבכתביה נגלים לעולם מלא מיסטיקה.
מלמדים שהכוהנים הגדולים של אלטנטיס עברו לכם כאשר מי הים עלו והטביעו את העיר. בכם הם הקימו תרבות חדשה, בנו את הפירמידות וייסדו את בית הספר למיסתורין בו אנשים נבחרים הפכו לחניכים שחייהם היו מוקדשים להתפתחות רוחנית. החניכים היו לומדים לשלוט על מרכזי האנרגיה השונים (צ’אקרות) בתרגולים וחניכות רוחניות שהיו עוברים במקדשים שלאורך הנילוס. במקדשים ובכתבים של מצרים אפשר לראות תיאורים של תנוחות יוגה, מודרות ומדיטציות שמזכירות את היוגה שהגיעה מהמזרח. לפי הסיפורים של כהני אטלנטיס, מכם עברה החוכמה והתפרשה בנקודות אנרגיה שונות בעולם, בניהן מקסיקו והרי ההימלאיה. 

הקרייה יוגה ובאבאג’י

במקומות שונים אפשר לשמוע על באבאג’י, יוגי שמלווה את האנושות באלפי השנים האחרונות, מעביר ידע ואת לימודי הקרייה יוגה. אפשר לקרוא על באבאג’י בספרים שונים כמו “המרכבה”, “אוטוביוגרפיה של יוגי” ומקומות נוספים, ויש גם אנשים שעושים וידיאויים על הפגישות שלהם איתו. באבאג’י העביר את לימודי היוגה ללהירי מהאסשיה שהעביר אותם לסוואמי שרי יוקטטסשווה שהעביר אותם לפראמאהנסה יוגננדה. יוגנדדה הביא את הקרייה יוגה למערב במאה הקודמת והקים את אגודת Self Realization Fellowship שמלמדת בכל העולם.

התקופה הפוסט וודית או תקופה האופנישאדות (600-200 לפנה”ס)

במהלך התקופה הפוסט-וודית, נכתבו האופנישדות והאפוסים הגדולים כמו ה”מהאבהארטה” וה”ראמאיאנה“, שכללו פילוסופיה יוגית עמוקה. טקסטים אלו מהווים את הבסיס לתרגול היוגה המסורתי עד היום. ה”בהגווד גיטה“, שהיא חלק מהמהאבהארטה נחשבת להיות הכתב הכי קדוש ומהותי של היוגה ובו מוצגים ארבעת סוגי היוגה המסורתיים:

       1. קארמה יוגה (יוגת הפעולה)
           זרמים מרכזיים: התנדבות, פעילויות חברתיות.
           מאפיינים: שירות ללא אנוכיות, עשייה לשם עשייה.

2. ראג’ה יוגה (יוגת המלכים)
   זרמים מרכזיים: קריה יוגה, האטה יוגה.
   מאפיינים: מודרות, פראניאמה, מדיטציה.
3. בהקטי יוגה (יוגת הדבקות)
   זרמים מרכזיים: ואישנביזם, שיבאיזם, שאקטיזם.
   מאפיינים: טקסים דתיים, שירת מנטרות, תפילות, פולחני אהבה לאל.
4. ג’נאנה יוגה (יוגת הידע)
   זרמים מרכזיים: וודאנטה, סאנקיה.
   מאפיינים: לימוד כתבים קדושים, מדיטציה על האמת העליונה.

כתבי פטאנג’לי והיוגה סוטרות

אחד הכתבים המרכזיים בהיסטוריה של היוגה הוא היוגה סוטרות של פטאנג’לי שתכתבו בערך במאה השנייה לפני הספירה. הטקסט מתאר את שמונת האיברים של היוגה, שמטרתם להוביל את המתרגל להארה ולשחרור תודעתי. מכאן מגיעה ההאטה יוגה שמשתמשת בעקרונות מסוגי היוגה המסורתיים כדי ליצור דרך מובנית יותר. 

• מהות: טקסט פילוסופי המתאר את שלבי היוגה ואת הדרך להשגת סמהדי.
• מטרות: השגת קיוויאליה (חירות מוחלטת) על ידי השקטת תנודות התודעה.
• מבנה: 195 סוטרות מחולקות לארבעה פרקים – סאמאדי פאדה, סאדהנה פאדה, ויבהוטי פאדה וקאיווליה פאדה.
  

4 פרקי הסוטרות

1. סמהדי – מצב תודעה גבוהה 
2. סדהנא – תרגול
3. ויבהאטי – כוחות על (Sanskrit: सिद्धि siddhi)
4. קיוואליה – התאחדות

8 איברי ההאטה יוגה:

1. יאמה- אי אלימות, אמת, אי גניבה, אי היקשרות, פרישות.
2. ניאמה- נקיון, הסתפקות, תרגול אישי והתפתחות, למידה, עיניים לאלוהים.
3. אסאנה- תנוחות היוגה.  

4. פראניאמה – טיהור המינד ושליטה על פראנה באמצעות תרגילי נשימה.

5. פראטיהארה– משיכת החושים והעברת המיקוד פנימה, מכאן מתחיל המסע היוגי.
6. דהארנה- היכולת למקד את הריכוז באובייקט אחד, משהו או המחשבה.
7. דיאהאנה- השגת מצב של מדיטציה.
8. סמהדי- תודעת על. מושגת על ידי כך שהמתרגל המיומן מצליח לכוון את קרן הריכוז אל מעבר לעולם החומרי.

במקביל התפתחו גם הטנטרות והאירוודה

טנטרות הם כתבים שמתארים מסורת רוחנית שמתרכזת בחקר העקרונות והכוחות הפנימיים של האדם והיקום דרך שיטות יוגיות שונות. ההנחה הבסיסית של הטנטרה היא שהאדם יכול להשיג התעוררות רוחנית על ידי עבודה ישירה עם אנרגיות פנימיות ויכולת להתחבר עם העקרונות הקוסמיים. טנטרה מתמקדת באיחוד של הפולאריות השונות שבקיום—כגון הימין והשמאל, הגבר והאישה—כדי להביא להארה רוחנית. היא כוללת טכניקות כמו מדיטציה, תפילה, מנדלות, ותרגולים פיזיים שמטרתן להוביל את התלמידים לשחרור מהמאבקים הפנימיים והחיצוניים ולמימוש הפוטנציאל הרוחני שלהם.
הטנטרה מוכרת במערב בעיקר בשל הפרקטיקות המיניות שנלמדו כדרך להפתחות רוחנית.

אֵיוּרוֵּדָה

 (Ayurveda) היא שיטת רפואה מסורתית מהודו שנוצרה במקביל ליוגה, והיא מקשרת את הבריאות הפיזית עם הרוחנית והנפשית. אֵיוּרוֵּדָה נבנית על עקרונות שמזוהים עם חמישה יסודות עיקריים (אדמה, מים, אש, אוויר, ואתר), ושישה עקרונות שונים המשפיעים על מצב הבריאות של האדם. עיקרון מרכזי באֵיוּרוֵּדָה הוא האיזון בין שלוש הדושות, או טיפוסי הגוף: ואטה, פיטה, וקאפא, כדי לשמור על הבריאות הטבעית ולמנוע מחלות. אֵיוּרוֵּדָה מחפשת להבין את הפרט והמצבים הפיזיים, הנפשיים והרוחניים שלו כדי להעניק לו את הטיפול המתאים ביותר, ולכן היא משתלבת היטב עם פרקטיקות יוגיות ומדיטטיביות להגעה למצב של איזון והרמוניה.

אם ביוגה לומדים איך לעשות את כל אורח החיים, נקיון, בריאות מצבי תודעה והכל על ידי הגוף והתרגול, כאן לומדים איך לשמור על הבריאות ואורח החיים גם על ידי צמחים וטקסים.. רפואה מסורתית : שינה, תזונה צמחי מרפא, תרגילי יוגה, מדיטציה שמנים מגע..

מטרת האיוורוודה היא לשמור על איזון בין הדושות באמצעות אורח חיים בריא, תזונה מותאמת אישית, צמחי מרפא, וטיפולי גוף ונפש כמו יוגה, מדיטציה, ועיסויים. השיטה כוללת גם פרקטיקות ניקוי וטיהור המסייעות להוציא רעלים מהגוף ולחדש את האנרגיה.

3 הדושות:

1. קאפא דושה- אדמה ומים 
2. פיטה דושה- אש
3. ואטה דושה- אוויר ואתר, חלל פראנה

בודהה והתרומה הבודהיסטית

הבודהה, הידוע גם כגאוטמה בודהה או סידהארתה גאוטמה, נולד כנסיך בשנת 600 לפני הספירה. בגיל 29, לאחר שנחשף לסבל האנושי בצורת מחלה, זקנה ומוות, עזב את חיי הפאר בארמון, את אשתו ואת בנו, ויצא למסע רוחני במטרה למצוא את הדרך לשחרור מסבל. לאחר שפגש שני יוגים וניסה תחילה שיטות סגפניות קיצוניות אך הבין שהן לא מובילות להארה, הוא התיישב מתחת לעץ הבודהי בפאדמה אסאנה והחליט לא לקום עד שיקבל הארה. לאחר לילה של מדיטציה עמוקה, הוא השיג הארה והפך לבודהה, ה”נאור”. הבודהה גילה את ארבע האמיתות הנאצלות: האמת של הסבל (דוקהה), האמת של מקור הסבל (טהאנה), האמת של סיום הסבל (נירוודה), והאמת של הדרך המובילה לסיום הסבל (הדרך האמצעית או הדרך הנאצלת שמונה החלקים). דרך זו כוללת עקרונות של חוכמה, מוסר, ומשמעת מנטלית, כגון ראיה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון. הבודהה לימד את דרכו לאלפי תלמידים, שהפיצו את הלימודיו ברחבי הודו ולאחר מכן לשאר חלקי אסיה, ויצרו מסורת דתית ופילוסופית המעמיקה עד היום. הקיסר אשוק הטמיע את לימודי הבודהה בכל רחבי האימפריה שלו, והיא הייתה אימפריה שנוהגת בדרכי שלום ואי מלחמה ולא נכבשה במשך זמן רב, לא על ידי האנגולים ולא הבריטים. בהינדואיזם קיבלו את בודהה כגלגול של וישנו, והוא הביא לעולם את טכניקת הויפאסאנה, שנחשבת לאחת הטכניקות הכי מתורגלות היום.
“הימנע מעשיית רע, עשה טוב, וטהר את המחשבות שלך.”

יוגה מתחילת הספירה והלאה

 לאחר תקופת הסוטרות של פטנג’לי, היוגה החלה להתפתח לכיוונים חדשים, כאשר כל מסורת תרמה להתפשטותה ולגיוונה. בימי הביניים, נכתבו טקסטים מרכזיים אשר השפיעו על התפתחות היוגה המודרנית. אחד מהטקסטים החשובים ביותר הוא ה”האטה יוגה פרדיפיקה,” שנכתב במאה ה-15 על ידי סוואטמראמה. הספר הזה מהווה מדריך יסודי להאטה יוגה, והוא מתמקד בעיקר בתרגול גופני ונשימתי, כלומר, אסנות (תנוחות) ופראניאמה (שליטה בנשימה). הטקסט הזה הפך לאבן יסוד לכל שיטות היוגה הגופניות שהתפתחו לאחר מכן, והיה לו תפקיד מכריע בהפיכת היוגה לתרגול פיזי, כפי שהיא מוכרת במערב כיום.

במהלך התקופה המודרנית, היוגה הגיעה למערב דרך גורויים הודים שהביאו עימם את המסורת העשירה הזו. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, גורויים כמו סוואמי ויווקננדה ופרמהנסה יוגאננדה הפיצו את התורה היוגית במערב, תוך דגש על הפן הרוחני והפילוסופי שלה.

בהמשך, גורו קרישנמצ’אריה נחשב למי שהביא לעולם את שיטות הוויניאסה יוגה והאשטנגה יוגה, שדגשו את הקשר ההדוק בין הנשימה לתנועה, והביאו את היוגה לפופולריות עצומה ברחבי העולם. תלמידיו של קרישנמצ’אריה, כמו פאטאבי ג’ויס וב.ק.ס. איינגאר, המשיכו לפתח את השיטות האלה והפכו אותם למרכזיות בתרגול היוגה המודרני. איינגאר יוגה, עם דגש על דיוק וביצוע נכון של התנוחות, ותרגול בעזרת אביזרים, הפכה לאחת מהשיטות הפופולריות ביותר.

בהמשך המאה ה-20, היוגה הפכה לפופולרית מאוד במערב, והתרגולים הגופניים שלה אומצו על ידי מיליוני אנשים כחלק משגרת הבריאות והכושר שלהם. עם זאת, היוגה נשארה נאמנה לשורשיה, ותלמידים רבים ממשיכים לגלות בה את הפן הרוחני והפילוסופי, המציע דרך חיים של התפתחות אישית ורוחנית.